לא מפתיע שבתרבות שלנו יש אובססיה לרזון. למרות שלעתים קרובות הוא מיוחס לבריאות, קיימים שורשים חברתיים ופטריארכליים עמוקים המצביעים על תשוקתנו לרזון. תרבות הדיאטה שכנעה אותנו שאם רק נהיה רזים מספיק, אזי נהיה "בריאים", אהובים, מקובלים ומוערכים.
כולנו חיים בתרבות דיאטה. רבים מאתנו נלחמים כדי להשתחרר ממנה, אבל המציאות היא שתרבות הדיאטה חולשת על כל חלקה בחיינו. לצערי, רוב האנשים סובלים מפוביית-שומן. עצות תזונה מחרחרות-פחד הן נפוצות. המלחמה בתרבות הדיאטה היא משימה קשה ויומיומית.
מה שמקשה על התהליך עוד יותר זה קיומה של תת-תרבות בתוך תרבות הדיאטה הכוללת, שנותנת דגש נוסף להרגלי אכילה לא-מסודרים ומחזקת את אידאל הרזון. אנשים מגזעים, מגדרים ומצבים סוציו-אקונומיים שונים חווים אחרת את המאבק בתרבות הדיאטה. כך גם ספורטאים.
המלחמה בתרבות הדיאטה קשה מספיק. מה שהופך אותה לקשה עוד יותר, זה הצורך להילחם גם בתת-תרבות שקיימת בתוכה.
זה ההסבר שלי לתופעה:
תרבות דיאטה בספורט >>
- סטריאוטיפ הגוף הספורטיבי
- אמונה כי משקל ישפר ביצועים
- לחץ מצד מאמנים/חברי קבוצה
- חזקת בריאות על בסיס ביצועים
תרבות דיאטה כללית >>
- אכילה מוגבלת
- אמונה כי רזון = בריאות ואטרקטיביות
תרבות הדיאטה אומרת לנו פשוט לעשות דיאטה. היא מקדמת הרגלי אכילה לא-מסודרים בשם הרזון. היא בכל מקום. אנחנו נמצאים תחת מתקפה מתמדת של מסרים שאומרים לנו שאנחנו צריכים להיות רזים ואטרקטיביים יותר. תרבות הדיאטה משליכה החוצה כל המלצת אכילה נבונה.
החלמה מאכילה לא נכונה ודימוי גוף נמוך דורשת מלחמה יומיומית בתרבות הדיאטה, פשוט כי היא נמצאת בכל מקום אליו נביט. יש כל כך הרבה אינפורמציה שאומרת לנו לאכול מזונות מסוימים, לא לאכול אחרים, להיראות כך או כך, איך לרזות, ועוד ועוד.
אצל ספורטאים קיים רובד נוסף. חוץ מהצורך להילחם בתרבות הדיאטה הכללית כדי לפתח דימוי גוף חיובי יותר, הם נאלצים להתמודד גם עם לחצים ספציפיים של עולם הספורט.
- סטריאוטיפים של גוף ספורטיבי ואמונה שהפחתת משקל מגבירה ביצועים
- לחץ (אמיתי ו/או נתפס) מצד מאמנים ואנשים אחרים להפחתת משקל
- הרגלי אכילה ואימון נצפים של חברי נבחרת ומתחרים
- מדי נבחרת חושפניים
- דמיון בין תכונות של "ספורטאי טוב" וסימפטומים של אכילה לא-מסודרת
- חזקת בריאות על בסיס ביצועים טובים
התעסקות בתרבות הדיאטה היא כמעט חובה מוסרית עבור ספורטאים. הרגלי אכילה לא-מסודרים מושרשים עמוק עד כדי כך שהרבה ספורטאים מרגישים שהם "ספורטאים רעים" אם הם בוחרים שלא לקחת חלק בתרבות הדיאטה.
הדגש על הפחתת משקל לטובת שיפור ביצועים יכולה בקלות להוביל להתפתחות של הרגלי אכילה לא-מסודרים. הגוף שלנו אינו בנוי להפחית משקל בקלות, כך שכאשר גופינו מתפקד באופן נורמלי והפחתת משקל אינה מתרחשת, הרבה ספורטאים מרגישים כי עליהם לפנות לאמצעים קיצוניים. כתוצאה, אכילה לא-מסודרת הופכת לנורמה. מחקרים הראו שכ-62% מהספורטאיות וכ-33% מהספורטאים דיווחו על הרגלי אכילה לא-מסודרים.
ואלה הם רק המקרים המדווחים. כיוון שאכילה לא-מסודרת היא נורמה בקרב ספורטאים, קיימת הערכה שהמספרים גדולים יותר. הרבה תופעות של הפרעות אכילה (כולל הפחתת משקל, אימון יתר, ודיאטה לפני תחרויות) נחשבות נורמליות או רצויות בעולם הספורט. בנוסף, הרבה תכונות אופי והתנהגויות (כולל פרפקציוניזם וחשיבה נוקשה) שנתפסות כנורמליות עבור ספורטאים, נחשבות מעוותות בקרב כלל האוכלוסייה; ולמעשה, מדובר בסימנים של הפרעת אכילה.
גם מערכת היחסים בין דימוי גוף וספורט אינה פשוטה.
הרבה ספורטאים מרגישים שיש להם שתי זהויות: אדם מן השורה שאינו ספורטאי (המתנהל בתוך תרבות הדיאטה הכוללת שלנו), וספורטאי (המתנהל בתוך תת-תרבות הדיאטה של עולם הספורט).
ספורטאים נאלצים להתמודד לא רק עם לחץ כללי להיות רזים ולאכול באופן מסוים, אלא גם עם הלחץ הנוסף של תת-התרבות מצד עולם הספורט.
יש בי חמלה רבה עבור ספורטאים המתמודדים עם החלמה מהפרעת אכילה מתוך עולם הספורט. באופן טבעי, ספורט דורש מאדם להיות ממוקד במיוחד בגופו. הצורך להיות מודע לכל אינטראקציה ותנועה של הגוף, תוך כדי ניסיון לקבל את מבנה הגוף הקיים, עלול להרגיש כמעט כמשימה בלתי אפשרית. זה אכן קשה, אני מבינה. אבל זה לא בלתי אפשרי.
הנה כמה טיפים על-מנת שתוכלו לשפר את דימוי הגוף שלכם בתוך עולם הספורט:
- דעו כי אין קשר בין משקל גופכם לבין הישגים ספורטיביים. גוף רזה אינו מהווה ערובה לשיפור ביצועים. גוף האדם הרבה יותר מורכב מזה. כשאתם מתמקדים בלדאוג לעצמכם, גופכם יגיע לבד אל המשקל בו הוא רוצה להיות. כשאתם מתמקדים בלדאוג לעצמכם, סביר להניח שגם הביצועים שלכם ישתפרו.
- אל תשתתפו בדיונים על משקל. אם חבר קבוצה מדבר על משקל הגוף של מישהו אחר, זוזו הצידה. אם יש לכם את הכוח להילחם בתופעה, תעירו הערה. אם אתם מוצאים כוח בשתיקה והתעלמות, אז לכו על זה. אתם לא חייבים לקחת חלק בתרבות הדיאטה.
- חשוב להתמקד ביכולות של הגוף, אבל חשוב מאוד להתמקד גם במי שאתם, מעבר לגופכם ולהישגים הספורטיביים. השגת מטרות היא דבר נפלא, אבל חשוב מאוד להבין שזהותכם אינה טמונה ביכולת הספורטיבית שלכם.
- תאכלו מזונות שמספקים אתכם, לא את מה שספר החוקים של עולם הדיאטה אומר לכם לאכול. בימים (אפילו ימי מנוחה) שגופכם רעב במיוחד, האכילו אותו. התעלמו מטבלאות הביצועים שמנסות להגביל את צריכת המזון שלכם, ואל תקומו משולחן לא מסופקים.
לשאלות, תגובות ודיון בפייסבוק כאן
בקשה לקוראים שלי
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב לי על כך ואני אתייחס להערותיכם.
שלכם,
שרון לין
מאמנת בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף בגישת "שפת האכילה"
מקורות מידע:
- ההתעללויות, ההרעבה והניתוחים מאחורי התרגיל המושלם של קייטלין אוהשי
- סיפורה של טיילור טאונזנד ומאבק במשקל
- בלט בווינה עודד ילדים לעשן כדי שיישארו רזים
- Health, fitness professionals team up to identify and help over-exercisers at risk of eating disorders
- Rise in eating disorders among male cyclists blamed on 'winning culture'
- Pro Rachele Schulist Opens Up About Battling An Eating Disorder
- The athletes starving themselves for success
- The disease controlled me': Jana Pittman opens up about decade-long bulimia battle
- Want To Get Stronger? Deal With Your Fat Phobia
- Mile Posts by Dorothy Beal
- I Love Working Out with Bodies Like Mine
- UNC athletes find allies in effort to avoid eating disorder risks
- Disruptions Add to Risks for Athletes With Eating Disorders
- Olympic high jumper pressured to 'perform better' and lose a few pounds
