בעולם בו קיימת אידאליזציה לדיאטות ולהגבלה, ופעמים רבות גם האדרה של תת-תזונה ושימוש בסלבריטאים לקידום מוצרים ולהנצחת "טיפים, טריקים ושיקויי דיאטה", זה די מקובל להרגיש כאילו הערך שלכם מבוסס רק על רמת ההגבלה שאתם מסוגלים אליה, או כמה מושלמת או בריאה התזונה שלכם.
אחרי הכל, כמה פעמים שמעתם את המשפט "את.ה מה שאת.ה אוכל.ת" נזרק לאוויר? אבל, מה בעצם מנסים לומר אלה שמשתמשים בו? והכי חשוב, איך אתם שומעים אותו?
מה שמשתמע זה שזהותו וערכו של אדם כרוכים סביב מה, איך, מתי ובאיזה אופן אותו אדם אוכל. זה משייך את צריכת המזון לערך, עם חוט שני של מוסריות טווי בין השניים.
חשוב לקחת בחשבון שזה סוג של הצהרה השמורה למיוחסים בלבד. שהרי, אם האדם עני, איזו משמעות יש למילים? ומה לגבי אימהות יחידניות? נכים? והרשימה ממשיכה.
בגלל שאנחנו חיים בתרבות של דיאטות, סוגי המסרים שאנו חשופים אליהם מגיל צעיר מעצבים, ומשנים את מערכת היחסים שלנו עם אוכל ועם הגוף שלנו ומשפיעים עליה לטווח ארוך. וכך, "את.ה מה שאת.ה אוכל.ת" הופך מסובך יותר ונושא משמעות צורבת יותר.
ומה יקרה אם אגיד לכם שאתם שווים יותר ממה שאתם אוכלים? מה אם תדעו בבירור שהיעוד והערך שלכם בחיים אלה קשור פחות למזון שאתם צורכים ויותר לכל שאר הדברים שהנכם.
החיים שלכם שווים יותר מכמות הירקות שאתם צורכים, מכמה נמוכה צריכת הפחמימות שלכם, מכמה קטנה כמות הקלוריות שאתם צורכים ומכמה קבוצות מזון אתם נמנעים.
בקשה לקוראים שלי
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב לי על כך ואני אתייחס להערותיכם.
שלכם,
שרון לין
מאמנת בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף בגישת "שפת האכילה"
