בימינו, מלמדים אותנו להיות חשדניים כלפי סימני הרעב שלנו, מה שמוביל לחוסר אמון במה שהגוף מנסה להגיד לנו. רבים תוהים אם מה שהם מפרשים כרעב יכול להיות בעצם שעמום, אכילה רגשית ועוד.
זה מעניין, שהרי אנחנו לא מפקפקים בסימנים אינטואיטיביים אחרים. הצורך להטיל שתן, לשתות, לישון או למצמץ מוטלים בספק לעתים נדירות ביותר. ועדיין, אנחנו מפקפקים בעצבנות מול השאלה אם אנחנו רעבים או לא.
זאת תוצאה ישירה של תרבות הדיאטה. חוקי מזון, תכנון תכניות ארוחות מגבילות והפחד מהשמנה הביאו אותנו למצב של פחד אימה מאכילת-יתר. ומהפחד אנשים נוטים לטעות לכיוון של מניעה ולהתעלם מסימני רעב… עד שהם מורעבים ברמה כזאת שאין לטעות שמדובר ברעב, מה שמוביל לאכילת-יתר. בעיקרון, פחד מאכילת-יתר גורם לאכילת-יתר.
הפתרון הוא ללמוד לזהות סימני רעב נעימים לעומת סימנים לא-נעימים. רעב נעים נותן לכם זמן לחשוב על מה תאכלו, תוך שמירה על שיקול-דעת בבחירת המזונות. תהליך זה בונה אמון וביטחון בתגובתכם לצרכי הגוף שלכם.
סימני רעב לא-נעימים גורמים לכל רעיון לגבי מה וכמה תאכלו להתנדף, ומשאירים אתכם במצב של תגובה אימפולסיבית. רוב הסיכויים שתתקיים פה אכילת-יתר, שתגרום לכם לחשוב שאתם צריכים יותר ריסון-עצמי, כוח רצון והגבלה. במקום זה, אתם פשוט צריכים להתאמן יותר על תגובה לסימני הרעב בזמן.
איך מרגיש רעב? האמת היא שזה שונה מאחד לאחת. אבל, זה לא תמיד מתבטא כתחושת "רעב בבטן"; מיחושי רעב, בטן מקרקרת. סימני רעב אחרים יכולים לכלול:
- עברו 4-2 שעות מאז שאכלתם לאחרונה; זה אולי יפתיע את חלקכם, אבל זה נורמלי וטבעי להצטרך הפסקות אוכל קבועות במהלך היום. כשמזינים את הגוף ואת המוח בקביעות, נכנסים לקצב טבעי בו אפשר לסמוך יותר על סימני הרעב. דפוסי אכילה כאוטיים גורמים לחוסר אמון בסימנים האינטואיטיביים.
- אתם לא בפוקוס; אתם קולטים שאתם לא מצליחים להתרכז אפילו במשימות הכי פשוטות, יתכן וזה הצורך שלכם בהפסקה לתדלוק.
- אתם מוצאים את עצמכם חושבים על אוכל; המוח שלנו מחווט להישרדות, כך שכשהוא מזהה צורך במזון הוא יעודד אתכם לחפש אחריו. אם אתם חוששים שאתם לא באמת רעבים, אלא רק מחפשים הסחה, תחשבו בהיגיון, אולי זה בגלל הסימן הראשון שציינתי. אכילה מסודרת תהפוך את הטריגרים הרגשיים לברי-ניהול ומובנים הרבה יותר. לרוב תגלו שאתם באמת רעבים ורוצים הפסקה.
- בא לכם להרוג מרוב רעב; ביטוי מוכר, לא? רעב ועצבים הולכים יד ביד, וכשרמת הסוכר שלכם יורדת זה מה שקורה למצב הרוח שלכם.
- יש לכם כאבי-ראש וסחרחורות; זה בוודאי רעב לא-נעים, וללא ספק סימן שאתם צריכים לאכול.
להלן סולם רעב/שובע שאולי יסייע לכם לעשות סדר:
סולם רעב/שובע
10 מלאים עד כאב ומרגישים לא טוב
9 מפוצצים וחשים אי-נוחות
8 מלאים, לא רוצים לאכול יותר
7 שבעים לחלוטין, תחושת הרעב פגה לכמה שעות
6 שבעים, אבל יכולים לאכול עוד בקלות
5 לא רעבים ולא שבעים, מצב ניטרלי
4 חשים רעב, זמן לחשוב מה לאכול
3 הבטן מקרקרת במיחושי רעב
2 הרעב מעסיק אתכם, כל אוכל נראה טוב
1 רעבים עד כדי כך שתאכלו מכל הבא ליד
תשימו לב שהמצבים הנעימים נמצאים בין 4-3 ובין 8-7.
בגלל שיתכן ואתם חווים רעב ושובע באופן אחר ממה שמפורט בסולם, אני ממליצה שכל אחד מכם ימלא את שלבי הסולם בהתאם לחוויה האישית. איך שלב 3 או 5 או 7 מרגישים אצלכם? איך זה מרגיש להגיע לשלב 1? או 10? הסולם יכול לשמש כמסגרת בסיס להכרת הסימנים האינטואיטיביים האישיים שלכם.
ככל שתיטיבו להכיר אותם כך יגבר ביטחונכם בהכרת תחושת הרעב האישית, מה שיוביל לפחות התעסקות, פקפוק או דאגה.
באופן כללי, לא כדאי לכם להתעלם או לפחד מסימני הרעב שלכם, הם שולחים לכם מידע חשוב לגבי הצרכים של גופכם, ויהיה חכם מצדכם אם תכבדו אותם.
לשאלות, תגובות ודיון בפייסבוק כאן
בקשה לקוראים שלי
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב לי על כך ואני אתייחס להערותיכם.
שלכם,
שרון לין
מאמנת בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף בגישת "שפת האכילה" ו"שפת הכושר"
