לא מצליחים להפסיק לאכול?
באופן מפתיע למדי, אולי דווקא הגבלות שאתם מטילים על עצמכם, הן האשמות בכך…
אכילה מוגזמת מקושרת, לעיתים קרובות, לדחף או לחוסר בכוח רצון. אולם, למעשה, זלילה היא תגובה טבעית-פיזיולוגית להגבלת מזון. המוח האנושי מוכוון הישרדות, כך שדיאטה או הגבלות על מזון נתפשים על ידי הגוף כהרעבה, ובכך, הם פותחים את הפתח לזלילה, כדי להשיב לעצמו את החומרים המזינים, הקלוריות והאלקטרוליטים שקודם – נמנעו מהם.
בואו נדבר הפעם על אחד מהגורמים השכיחים ביותר לאכילת היתר – הגבלות. נסקור את הסימנים והתסמינים, נדון בסכנות של תרבות הדיאטה ונחקור את הקשרים הפיזיים והרגשיים בין ההגבלות השונות שאנחנו מטילים על עצמנו לבין בולמוסי האכילה.
מדוע אני חושבת על אוכל לעיתים קרובות כל כך?
מדוע אני לא יכול פשוט להפסיק לאכול?
מדוע אנחנו אוכלים הרבה מעבר לתחושת השובע שלנו?
אם חוויתם אי פעם בולמוס אכילה או אכילת יתר , ייתכן ששאלתם את עצמכם אחת או יותר מהשאלות הללו.
למרבה הצער, החברה המערבית מלאה במסרים המשדרים כי שיש לחשוש מאד מעלייה במשקל, מפינוק ומאכילה רגשית, ושהפתרון לכל בעיה שיש לכם כמעט היא להפוך לרזים ויפים. אולי מצאתם את עצמכם גם אומרים:
אכלתי כל כך הרבה היום, שמחר אני אהיה ילד טוב ואעשה ניקוי מיצים, או שאפסיק לאכול גלוטן, סוכר ומוצרי חלב, וסופסוף – אשיג שליטה על חיי.
או
אני עדיין מרגיש מלא מאתמול, היום – אני הולך לצום עד ארוחת הערב.
אבל מה קורה כשארוחת הערב מגיעה?
מה קורה כאשר אתם שוברים את ההחלטה שלכם ואוכלים מזון "אסור" או נוגסים במשהו טעים?
מהי אכילת יתר?
אכילת יתר מאופיינת בסבבים חוזרים ונשנים של אכילת מוגזמת בעקבותיהם "נדרשות" התנהגויות מפצות (כמו טיהור הגוף, צום מיצים, הקאה וכד'). אנשים הסובלים מאכילה מוגזמת חווים, לעיתים קרובות, תחושת סלידה או בושה, ועלולים לסבול מעלייה במשקל כתוצאה מדפוסי האכילה שלהם.
מאפיינים נפוצים של אכילת היתר כוללים:
- אכילת כמות מוגזמת של מזון בפרק זמן קצר (למשל, כמות מזון של יום שלם בארוחה אחת)
- אכילה גם בזמן שהם אינם חשים ברעב
- תחושת אשמה או בושה לפני, במהלך או אחרי התקף האכילה
- אכילה במהירות יוצאת דופן
- תחושת חוסר שליטה בזמן האכילה
- התייחסות למזון כאמצעי להקלה ממתח או מחרדה
- אנשים רבים חווים גם אפיזודות של זלילה או פעמים שבמהלכן הם אוכלים כמות גדולה במיוחד של מזון. למרות, שאולי, הם אינם סובלים מהפרעת אכילת יתר במלואה, גם אם התופעה אינה קבועה, הסובלים ממנה עשויים לחוש תחושות של בושה וגועל בנוגע להתנהגותם.
כיצד תרבות הדיאטה עשויה להיות משמעותית באכילה מוגזמת?
החברה שלנו נשלטת על ידי המסרים שרזון, אכילה במידה ויופי מייצרים אושר. בקושי ניתן לגלול בעמודי המדיה החברתית מבלי להיתקל בתמונות מפולטרות של ידוענים, טיפים לדיאטה או בישול קיטוגני-פליאוליטי-טבעוני-או כל גישת אכילה אחרת. אפילו הרופאים שלנו רושמים למטופליהם ירידה במשקל, שהיא, אגב, ממש לא תרופה לכלום.
אדם עם אכילת יתר החווה עלייה במשקל, ומתמודד עם תחושת בושה או תחושת חוסר תקווה, עלול להיות פגיע במיוחד למסרים מסוג זה. לכן, דיאטה הופכת, לרוב, לשיטה שמנסה "לפתור" את הבעיה, או, לאמצעי שמנסה לגרום לירידה במשקל. אנשים הסובלים מעודף משקל, בדרך כלל, ינסו דיאטות אופנתיות כגון צום, צומות מיצים או קיצוץ קבוצות מזון מסוימות, ואף עשויים, פה ושם, לחוות ירידה משמעותית במשקל.
יחד עם זאת, דיאטה, כמעט אף פעם, אינה מפיקה תוצאות ארוכות טווח. למעשה, מחקרים לא מעטים מורים כי דיאטה דווקא עלולה לגרום לסיכון מוגבר לבולמוסי אכילה. כאשר אנו מגבילים את צריכת המזון שלנו, אנו מודיעים לגופנו כי אנו נמצאים בסיכון לרעב. ההשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות של הגבלה מסוג כזה עלולות לבלבל את סימני הרעב שלנו, להעצים את מחשבותינו לגבי אוכל, להגביר את תחושות הדיכאון והחרדה, ולכן – גם לגרום לנו לסיכון גבוה יותר להיכנס לבולמוס אכילה.
בקשה לקוראים שלי
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו בפייסבוק ואני אתייחס להערותיכם.
